טנטרה

פחד מפני הנאה

קטע מספרו של אלכסנדר לוון  "הנאה: גישה יצירתית לחיים"

והערותיה של המטפלת לפי תורת הגשטלט ותורתו של יונג  –  ויאולטה וינוגרדובה

פחד מפני הנאה הוא פחד מפני כאב.

לא רק כאב פיזי אותו מעורר העונג בגוף מתוח וקשיח, אלא גם כאב נפשי מפני אובדן, תסכול והשפלה. ככל שאנו מתבגרים אנו לומדים להתמודד עם כאב תוך הדחקה של רגשות צער, פחד וזעם. כך אנו גם מפחיתים את יכולתנו לאהוב, לשמוח וליהנות. הרגשות מודחקים על ידי מתחים גופניים בצורת התכווצויות שרירים כרוניות. למעשה, אנו מדחיקים את כל הרגשות והדבר גורם לנו נטייה לדיכאון. כאשר אנחנו מסתגרים מפני הכאב, אנחנו אף מסתגרים מפני העונג.

לא ניתן לשקם את יכולתנו לשמוח מבלי לחוש בעצב. לא ניתן לחוש בעונג מבלי לעבור דרך הכאב של לידה מחדש. אנו יכולים להיוולד מחדש, כאשר אנו אוזרים אומץ ומתמודדים עם הכאב של החיים, בלי להיעזר באשליות. לכאב טבע כפול. הוא מהווה סימן אזהרה ומסכן את שלמות הגוף, אך גם משקף את מאמצי הגוף לטפל בתוצאות הפגיעה ולהחזיר לעצמו את השלמות שאבדה. אני נזכר בסיפור על מנתח בווייטנאם. הוא טיפל בבית חולים שדה בפצועים שהגיעו ישירות משדה הקרב. פצועים קשה קיבלו עזרה ראשונה ונשלחו לבית החולים המרכזי. חייל צעיר חיכה לרופא ובכה מכאב. הוא התחנן: "רופא, תן לי בבקשה מורפיום, אני לא יכול לשאת יותר את הכאב". אך הרופא התעלם מתחינות הפצוע. כתב שהיה  לידם שאל את הרופא מדוע הוא לא מקל על סבלו של הפצוע.  "כאב, אמר הרופא, זה הדבר היחיד שמחזיק את הפצועים האלה בחיים". מורפיום היה מדכה את התפקודים החיוניים של הגוף והדבר היה מביא למוות וודאי.

אם אנו פוחדים מכאב, אנו גם נפחד מתענוג. אין זה אומר שצריך בהכרח לרצות לחוש כאב כדי להתענג כפי שעושים זאת המזוכיסטים. כאשר מזוכיסט לא מסוגל לפגוש בכאבו הפנימי פנים אל פנים, הוא משליך אותו על המצב החיצוני. כוונתי היא שצריך להיות ישר עם עצמך ולא לנסות לברוח מהכאב הקשור לזה, אם אנו רוצים לחוות את השמחה.

אלכסנדר לוון

אנשים רבים גם כיום מרשים לעצמם להגיד לאחרים איך הם צריכים להרגיש. הם אומרים: "אל תפחד! הכל יהיה בסדר" או "אל תיקח ללב, זה יעבור! ", או "היה שמח! כל החיים לפניך!". כעת אני מאוד רגישה להצעות כאלה וממש כועסת כשאני שומעת אותן. הרי בשיחה של שני אנשים רגילים, חברים למשל, על נושאים יום-יומיים, עצות או הצעות כאלה נפוצות מאוד. אנשים כאילו אומרים זה לזה: "אל תרגיש את מה שאתה מרגיש. מה שאתה מרגיש אינו נכון, צריך להרגיש אחרת". בדרך כלל הם אומרים את הדברים האלה בגלל שהם מנסים להימלט מרגשות לא נעימים משלהם או שלא מסוגלים לבטאם אחרת.

עובדה רפואית ופסיכולוגית היא שאם אתה מסרב לחוות חלק מהרגשות, אתה עוצר את כל הרגשות. אכן, יש לנו שליטה מסוימת על הרגשות שלנו ויכולת מסוימת לבחירה מודעת. אך בסה"כ, לדעתי השליטה הזאת זניחה, במיוחד כאשר האדם עובר זמנים קשים. ניסיונות להכריח את עצמך לחוש שמחה (או צער) דומים לניסיונות לחמם את מי הנהר באמצעות קומקום חשמלי. אם תשפכו לתוך הנהר ליטר אחר ליטר של מים שהרתחתם בקומקום, הנהר לא יתחמם ואתם רק תתעייפו. הרעיון שקיימים רגשות טובים, חיוביים וראויים וגם רגשות שליליים ובלתי רצויים בדרך כלל לא נאמר ואף לעיתים קרובות אינו מודע. זהו רעיון מסוכן שפוגע במוקדם או במאוחר באלה שדוגלים בו. זאת דעתי שהתגבשה תוך הכשרתי ועבודתי כפסיכולוגית: אנו זקוקים לכל הרגשות. לכל רגש סיבות משלו. לכל אדם זכות לכל הרגשות ולכל החוויות  (מחשבות, דימויים, רצונות). אף אחד לא יכול לאסור עלי או עלייך להרגיש את מה שאני או אתה מרגישים.

לחוות את הרגשות זאת עבודה נפשית. במיוחד אם אלה רגשות בלתי נעימים. על מנת להשלים את העבודה הזו צריכים כוחות ונחישות – רצון להשתחרר מהמעמסה שהצטברה וסביבה בטוחה.

התאפקות מלחוש רגשות, עצירתם או התעלמות מהם אף היא עבודה, ולמעשה עבודה קשה. היא גם מחייבת השקעת מאמצים. כאשר המאמצים האלה אינם מצדיקים את עצמם והמעמסה הופכת קשה מנשוא, אנשים מחפשים עזרה ולפעמים מוצאים אותה בטיפול נפשי. מניסיוני, לחוות את הרגשות שנעצרו מקודם אכן משחרר את הנפש והופך את החשיבה לברורה יותר. דרך זו יעילה הרבה יותר מאשר העצות מסוג "על תיקח ללב" או הצעות "אל תתאפק".

כתיבת תגובה

Shopping cart

0

No products in the cart.